שמות פרק לב'

מאת: נורית גאל-דור

פש(ו)ט הפרק:
בעקבות חשבון מוטעה חשבו העם כי משה אֵיחר לרדת מהר סיני ואולי לא יֵרד עוד (רש"י), על כן ביקשו הנהגה חלופית למשה – "קום עשה לנו אלהים – שופט, דיין, מנהיג ודָבָּר" (חזקוני). העם לא ביקש מאהרון או חור שינהיגו אותו במקום משה כי לא רצו בהנהגה אנושית העלולה "לתעות בנתיבות החכמה העליונה ולהתעות את העם". אמונתם במשה הייתה מוחלטת וידעו שאין תחליף לו לכן "רצו להתקין מקום להשראת שכינה בתוכו... מקום מקודש, שתתרכז בו ההשפעה האלהית" המקורית כפי שהופיעה במשה (אבני שהם לרב זאב שחור).

הסטייה

החמורה של העם לבקש הנהגה חדשה שאינה על פי ציווי ד' דרדרה את העם לחטא הנורא של עשיית פסל ומסכה. אהרון שקלט את הסטייה של העם ניסה להצילו בדרך של 'ללכת אתו' ומתוך כך לרוממו (ויקרא רבה י ג). הוא ביקש מהם להביא זהב כדי 'לעשות אלוהים' אך ביקש שיביאו דווקא את הזהב שבאזני נשיהם בניהם ובנותיהם במגמה שהמפגש עם טהרת הבית יחזיר את העם לשפיותו (פרקי דרבי אליעזר מה). המהלך של אהרון לא צלח כיוון שהעם כבר איבד את השליטה המוסרית על עצמו – "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם" (מדרש הגדול).

התגובה האלוקית לא אֵיחרה לבוא ובעוד משה בהר סיני ביקש ד' לכלות את ישראל ולהעמיד ממשה רבנו "גוי גדול" חדש. בתפילתו משה מבקש למנוע את חילול ד' הנורא שייווצר בעולם עם כילוי האומה חלילה. הוא מזכיר את שורשיה הבריאים והאיתנים, שהם בני אברהם, יצחק ויעקב "אשר נשבעת להם בך" – ועל כן אי אפשר להפר את השבועה האלוקית. כלומר, יסודותיה של האומה הם נצחיים ועל כן לא ניתן לכלותה – "וינחם ד' על הרעה אשר דִבר לעשות לעַמו".

ברדתו מן ההר ראה משה את העם חוגג ושמח סביב העגל ולכן שיבר את הלוחות. שבירת הלוחות ביטאה את עומק השבר והנפילה שנפל העולם ממעמדו 'מאיגרא רמא' של מתן תורה 'לבירא עמיקתא' של החטא. לאחר מכן החל משה בתהליך טיהור העם מחטאו: שריפת העגל וטחינתו במגמה לבטלו ולהראות את אפסותו, הריגת החוטאים שזיבחו וקיטרו לעגל.

למחרת מוכיח משה את העם ושב לבקש רחמים עליהם שישא ד' לחטאם ואם לא "מחני נא מספרך אשר כתבת" – מספר החיים בעולם הזה (יעב"ץ). תפילת משה פתחה פתח למהלך התשובה על החטא שיימשך על פני ההיסטוריה כולה – "וביום פקדי ופקדתי" (רש"י). הקב"ה מודיע למשה כי בעקבות החטא תשתנה הנהגת ד' את עַמו מהנהגה אלוקית נִסית להנהגה טבעית – "הנה מלאכי ילך לפניך". נוסף על כך, הקב"ה הביא מגפה שבה מת חלק נוסף מהעם – אלו שלא היו מן הזובחים ומקטרים לעגל אך גיפפוהו ונישקוהו )רמב"ן(.

מעמיקים מבט:
"ויעשו בני לוי כדבר משה ויִפֹּל מן העם ביום ההוא כשלֹשת אלפי איש"

 מדוע לא נאמר: 'ויעשו בני לוי כדבר משה ויהרגו מן העם כשלושת אלפי איש'? וכן מדוע נאמר "ויפֹּל" בלשון יחיד?

כזכור, שבט לוי היה השבט היחיד שאף אחד ממנו לא השתתף בחטא העגל. יתר על כן, אף על פי שמשה ציווה אותם מצווה קשה שאין כדוגמתה – לגשת ולהרוג את החוטאים אחיהם בני ישראל, שמו נפשם בכפם ועשו כדבר משה. בזכות רוממות קודשם של הלווים וטהרתם, שלִבם היה אך לד' לבדו, התעלה העם כולו. לא רק שלא קמו עליהם בני ישראל כשבאו להרוג את קרוביהם החוטאים, בני לוי אף לא היו צריכים לחפש אחר החוטאים. אלו באו מעצמם ליפול בידיהם מתוך הבנת גודל חטאם שבגללו איבדו את זכות קיומם (אגרא דכלה לרבי צבי אלימלך מדינוב, מתלמידי החוזה מלובלין).

השימוש של התורה בלשון יחיד "ויפֹּל מן העם" מורה שבאו "כאיש אחד בלב אחד" לקבל על עצמם את גזר דין המוות בידי בני לוי. בתוך הנפילה בחטא התגלתה התכונה הישראלית האחדותית – שייכותו הטבעית של עם ישראל לדבר ד', למגמת החיים הישראלית האחת והיחידה. התברר עד כמה החטא חיצוני לישראל ואינו אלא תוצאה של התבלבלות וסטייה מן הטבע הישראלי הישר.